<h1>הבתים — שערי קריאת התורה שער שני</h1>
<h2>דף לח:</h2>
אין קורין בתורה בפחות מעשרה גדולים ובני חורין, התחילו לקרוא בעשרה ויצאו מקצתן הרי זה גומר. יש מן הגדולים שכתב שגומר כל סדר קריאת העולין. אבל אם התחילו בעשרה לקרוא בתורה אין מפטירין בנביא עד שיהיו שם עשרה, שקריאת התורה והפטרת הנביא שני ענינים הם, ואינו גומר אלא סדר קריאת התורה. ומכל מקום אם התחילו להפטיר בנביא בעשרה והלכו מקצתם גומר, ויראה לי שכיון שההפטרה נמשכת אחר קריאת התורה אם התחילו לקרוא בתורה גומר כל הקריאה וההפטרה, שהכל סדר אחד.
<h2>דף נט:</h2>
בית הכנסת שאין שם אלא אחד יודע לקרות בתורה, עולה וקורא ויושב וחוזר וקורא עד שישלים כמנין העולין, ומברך בכל קריאה וקריאה.
<h2>דף ס.</h2>
אין קורין בחומשין בבית הכנסת מפני כבוד הצבור. נהגו העולם כשמתפללין בבית בעשרה שקורין בחומשין ואין קורא אלא אחד. ויראה לי שאם מתפללין בבית מברכין בהם כסדר הקורין בספר תורה, והוא שעשויין כתקון ספר תורה, ולא יחסר דבר מענינו. יש מן הגדולים שפסק ספר תורה שחסר ממנו אחד מן הדברים דמעכבין בספר תורה אין קורין בו בצבור, ואין מברכין עליו, והר"ם כתב בתשובת שאלה שמברכין עליו, וכן נראה.
אין המתרגם רשאי לקרות בתרגום בכתב אלא על פה, שהדברים שבעל פה אי אתה רשאי לאמרן בכתב. ונהגו העם לתרגם מתוך הכתב, וסמכו על מה שאמרו רבותינו על כיוצא בזה עת לעשות לה' הפרו תורתך. אין המתרגם רשאי להשען בעמוד או בדבר אחר, כשם שנתנה תורה באימה כך צריך להתנהג בה. ונראה שכן הדין בקורא בתורה כמו שבארנו. קטן מתרגם על ידי גדול, ואין כבוד לגדול שיתרגם על ידי קטן, שנאמר ואהרן אחיך יהיה נביא(י)ך.
<h2>דף ס:</h2>
אסור לקרות שלא מן הספר אפילו תבה אחת. הקורא בתורה שטעה אפילו בדקדוק אותיות, אפילו בין אם לואם מחזירין אותו עד שיקרא בדקדוק. קרא ונשתתק יעמוד אחר תחתיו ויתחיל ממקום שהתחיל הראשון שנשתתק ומברך בסוף, לר"ם. ורבינו אפרים כתב מברך בתחלה ובסוף.
